ינואר 2024
עדכוני פסיקה ארנונה והיטלי פיתוח ינואר 2024
עמנ (ב"ש) 4853-07-23 אור (ח.י.ו) סחר- און גל בע"מ נ' מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה
נושאי פסק הדין: חיוב ארנונה של מרכז לוגיסטי, תעריף ארנונה מופחת למרלו"ג, ארנונה באר טוביה
העובדות: ערעור על חיוב מרכז לוגיסטי במועצה האזורית באר טוביה. העותרת מחזיקה בנכס המצוי באזור התעשייה כנות בתחום השיפוט של המועצה. על פי שומות המס לשנת 2020 ולשנת 2021, סווג הנכס בסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר". העותרת טענה, באמצעות עו"ד יונתן יצחק אשר ייצג בהשגה ובערר, שהסיווג האמור אינו תואם את פעילותה בנכס, המשמש לאחסון ולשינוע של חלקים וחומרים לכלי רכב. לשיטתה, יש לסווג את הנכס כ"מרכז לוגיסטי", שהוא הסיווג בעל הזיקה הגבוהה ביותר לפעילות העותרת בנכס.
ועדת הערר קיימה דיון מקדמי בעררים ביום 22.6.2021 בהשתתפות ב"כ המערערת עו"ד יונתן יצחק ומנהל הכספים של המערערת מר נסים קפון, מנהלת הארנונה גב' מירי טל וב"כ המועצה. בדיון טענה המערערת כי הנכס משמש לאחסון וביקשה לקיים סיור ו/או הליך הוכחות מטעם הוועדה.
ועדת הערר הורתה על הגשת סיכומים ללא צורך בהליך הוכחות.
המערערת טענה בערעור כי ההליך בועדה היה פגום לאור העובדה כי לא נתנה הזדמנות להוכיח ראייתית את אשר טענה.
קביעות פסק הדין: לא התקיים במסגרת הערר בירור ראייתי מקיף. הגדרת מרכז לוגיסטי שבצו הארנונה הקיים אינה שוללת הכרה במחסן שמאוחסנת בו סחורה שמטרתה להימכר, כנכלל בהגדרה. ההגדרה שבצו הארנונה מתייחסת לכל נכס המשמש לאחסון ולשינוע (למעט מחסן של חנות, ועל כך להלן), ואין בהגדרה דרישה כי יהיה מדובר באחסון קבוע. אין התייחסות לאחסון של סחורה המיועדת או ממתינה לשיווק. על כן ההגדרה הקיימת יכולה לסבול גם פרשנות מרחיבה יותר, לאחסון ולשינוע של כל סחורה, בין אם נועדה למכירה ולהפצה או לאו, ובין אם נועדה לתקופה ממושכת או זמנית. קיימת הגדרה ל"מרכז לוגיסטי" וכאמור, מדובר בהגדרה רחבה, והיא יכולה לסברתי לקבל לתוכה גם נכס שמאוחסנת בו סחורה המיועדת למכירה. הערעור מתקבל באופן חלקי והתיק הוחזר לוועדה לבירור עובדתי תוך שבית המשפט מקבל פרשנות רחבה להגדרת "מרכז לוגיסטי" בצו הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה.
עמ"נ 77431-05-23 וורטי מחקר ופיתוח בע"מ נ' הארנונה בעיריית תל אביב
נושאי פסק הדין: ארנונה תל אביב, בית תוכנה, סיווג בית תוכנה, הכללים לסיווג בית תוכנה
העובדות: המערערת מפתחת פלטפורמה באינטרנט לזירת מסחר מקוונת. אין מדובר ב"מוצר מדף" הנמכר ללקוחות כסחורה, אלא ב"פרודקט" בו עושים שימוש הלקוחות ברשת האינטרנט. האם בנסיבות אלו ניתן לסווג את הנכס שבו עושה שימוש המערערת כ"בית תוכנה" לצרכי ארנונה, זו השאלה המרכזית בערעור.
קביעות פסק הדין: הערעור התקבל והמערערת תסווג כבית תוכנה. הסיווג "בתי תוכנה", הוא סיווג משנה תחת הסיווג הראשי "תעשייה". מטרתו של סיווג בית תוכנה להגשים מדיניות שתעודד הקמת מפעלי הייטק בתחומיה של עיריית תל אביב. זאת, על רקע התחרות הקיימת בין רשויות מקומיות על הפעלת נכסים מסוג זה, ומתוך התפיסה שבכך יהיה להשפיע על רווחתה הכלכלית של הרשות – הן באמצעות יצירת מקומות עבודה וקידום התעסוקה המקומית, הן באמצעות משיכת אוכלוסייה אמידה לתחומיה.
עובדי החברה מפתחים ומשפרים פלטפורמה טכנולוגית – היינו יוצרים יש מוחשי, שלו תועלת כלכלית שמשביחה ככל שהתוכנה מתקדמת יותר. בהקשר זה יצוין כי פסיקות בתי המשפט לעניינים מנהליים אכן נטו לראות בפיתוח אתרי אינטרנט כפעילות ייצורית. בנכס מושא הערעור מיוצרת תוכנה על ידי מפתחים בעלי מומחיות בכתיבת תוכנה, ונדמה כי לא יכול להיות ספק כי זו הפעילות שנועדה להתבצע ב"בית תוכנה". היינו, אם נבחן רק את פעילות המערערת בנכס מדובר בייצור תוכנה. צוות הפיתוח בישראל מונה סמנכ"ל פיתוח, שני מנהלי פרוייקטים, מדען ניתוח מידע, 7 מפתחים, 2 בודקי תקינות תוכנה, 3 מנהלי מוצר, שני מעצבי מוצר ו-2 אנשים נוספים העוסקים בניתוח מידע.
אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה ("מוצר מדף" כלשון ועדת הערר), לצורך הכרה בפעילות פיתוח התוכנה כפעילות ייצורית. אין צורך לצמצם את תחולת הסיווג רק לחברות שמייצרות תוכנה למכירה כסחורה.
הפרשנות לפיה רק חברות המוכרות תוכנה כסחורה יזכו לסיווג כ"בית תוכנה" ולארנונה מופחתת, עשויה לפגוע בתחרות על ההון האנושי. מפתחת התוכנה שעובדת על פיתוח טכנולוגי חדש, מעוניינת לכתוב קוד איכותי ויעיל שמשיג את מטרתו ומפתח את המוצר, ולעניין זה אין רלוונטיות האם התוכנה נמכרת כסחורה או שנעשה בה שימוש ברישיון או בצורות אחרות.
עתמ (ב"ש) 43629-06-22 א - ג.ב.ע. - נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית אשדוד
נושאי פסק הדין: היטלי פיתוח, היטל סלילה, סלילת כבישים עורקיים, עיריית אשדוד, קיזוז תשלומי היטלים ביתר.
עתירה מנהלית שהוגשה על ידי עו"ד יונתן יצחק כנגד דרישת עיריית אשדוד, לחיוב החברה בהיטלי פיתוח שונים בקשר לנכס השייך לה באזור התעשייה הקלה, אשדוד. דרישת היטלים יזומה מבלי שהתקיים לכאורה אירוע מפעיל.
החברה העותרת רכשה מקרקעין בתחילת שנות ה-2000 מקבוצת בני ערים בע"מ (להלן: "חברת קי.בי.עי."). מדובר בשטח קרקע שעבר פיתוח על ידי חברת קי.בי.ע., על פי הסכם פיתוח משנת 1983 בין קי.בי.ע. לעיריית אשדוד. על פי הסכם הפיתוח, החברה ביצעה פיתוח עצמי של תשתיות באזור התעשייה (החלק הדרומי) והחברות שרכשו מקי.בי.ע. חלקות לצורך בנית אזורי מסחר ייהנו בעת קבלת היתרים מהנחות בחיובי ההיטלים או בתעריפיהם, לפי הקבוע בהסכם הפיתוח הרוכשים מקי.בי.עי שצפויים לבנות על המגרשים יהיו אמורים ליהנות מפטור מלא מהיטלי סלילת כביש וכן מהנחות שונות בהיטלי תיעול, הנחת צינורות וסלילת מדרכות.
העותרת תקפה את עצם הטלת החיוב לרבות טענות כנגד התקיימותו של אירוע מפעיל וכמו כן טענה העותרת כי חוק העזר להיטל שצ"פ נחקק במועד מאוחר ואינו חל על בנייה קיימת.
עוד טענה העותרת במסגרת העתירה, כי במעמד קבלת היתר הבנייה, שילמה החברה היטל סלילת כביש עורקי בניגוד להסכם הפיתוח עם חברת קי.בי.עי, על אף כי היטלים אלו שולמו בתחילת שנות ה- 2000 והדרישה נשוא העתירה יצאה בשנת 2021, לעותרת קיימת זכות קיזוז בגין היטלי סלילת כביש עורקי ששילמה ביתר שכן על פי הסכם הפיתוח היה על העירייה לפטור את החברה מהיטלי סלילת כביש.
קביעות פסק הדין: כבוד השופטת גאולה לוין, קיבלה את העתירה בחלקה, ביטלה את רכיב היטל התיעול וביחס להיטל סלילת כביש עורקי שנגבו בתחילת שנות ה- 2000 קבעה כי הן נגבו בניגוד להסכם הפיתוח עם חברת קי.בי.עי וכי העותרת זכאית לקיזוזם של תשלומים אלו מדרישת התשלום.
עתמ (ב"ש) 70618-06-20 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' עיריית אשדוד
נושאי פסק הדין: דרישת תשלום היטלי פיתוח, דרישה ייזומה, היטלי סלילה, אשדוד, סלילת כבישים עורקיים
עתירה מנהלית בבקשה להורות על ביטול דרישת תשלום של היטלי פיתוח שיצאה באופן ייזום מבלי שהתקיים לכאורה אירוע מפעיל.
תמצית הטענות בעתירה: 1. שולמו לרשות מקרקעי ישראל הוצאות פיתוח שהם דמי השתתפות ורמ"י היא זו אשר פיתחה את התשתיות המוניציפליות באיזור התעשיה הצפוני הכולל את נכס העותרות. בעקבות עקרון חד פעמיות ההיטל פטורה העותרת מלשלם. 2. בין עיריית אשדוד לחברת פי גלילות שהעותרות באות בנעליה נחתם הסכם פשרה לפיו אין חובות בהיטלי פיתוח, הסכם זה משנת 2008 מהווה את כלל התשלומים בגין היטלי פיתוח. 3. התשתיות להן טוענת העירייה ברחוב הנפט הגובל בנכס אינן מגבשות עילת חיוב – אין מדובר בסלילה מחדש או שדרוג אלא אך שיקום ותחזוקה. 4. העירייה כשלה להוכיח שהיא זו שהקימה את התשתיות הגובלות (כאשר אף בהסכם הגישור צוין כי סלילת דרך הנפט נסללה על ידי פי גלילות) ואף לא הצליחה להסביר מדוע נמנעה מלחייב את הנכס לפני עשרות שנים, אם לטענתה לא שולמו היטלי הפיתוח.
קביעות פסק הדין: הוכח ששולם בעבר דמי השתתפות וכן שולם היטל סלילת כביש עורקי. אשר על כן, בהתאם להוראות חוק העזר, למניעת כפל תשלום, החיוב הוצא שלא כדין ובטל.
עעמ 7990/20 שירותי בריאות כללית נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (עליון)
העובדות: עניינו של פסק הדין בערעורים שהוגשו כנגד דרישות תשלום יזומה של היטלי פיתוח שהוציאה המשיבה, מועצה מקומית חצור הגלילית. דרישות התשלום הוצאו על ידי המועצה בגין ביצוע עבודות תשתית הגובלות בנכסים המחוברים מזה שנים ארוכות לתשתיות עירוניות, כך שעל פני הדברים כבר בוצעו עבודות פיתוח לאורך השנים וכבר קמה בעבר עילה לחיובם של אותם נכסים בתשלומי פיתוח.
כמו ברשויות מקומיות רבות, קודם לחקיקת חוק העזר סלילה, שהעביר את המועצה לעידן ההיטל, חל משטר של דמי השתתפות, בהתאם להוראות חוק העזר לחצור (סלילת רחובות), התש"ך-1960. הדרישות (לעניין היטל סלילה) יצאו מכוח חוק עזר לחצור הגלילית (סלילת רחובות), התשע"ה-2014 וחוק העזר לחצור הגלילית (תיעול), התשע"ה-2014.
טענות הצדדים: קופת חולים טענה כי קיימת חזקה שכבר נשאה בעבר בתשלום דמי השתתפות ולכן אין מקום לחייבה בהיטל. קופת חולים הצביעה על כך שעד לשנת 1961 בוצעו עבודות סלילה ברחובות הגובלים בנכס, ובין השנים 1999-1961 בוצעו עבודות פיתוח משמעותיות באזור, לרבות סלילת כבישים ומדרכות, הקמת שכונת מגורים, מבנים, מרכזים מסחריים, כיכרות ועוד. נטען כי לאור כל אלה, חזקה שכבר שולמו בגין כלל העבודות הללו דמי השתתפות בעבר, אם בכסף ואם בביצוע עצמי, או בהסדרי חלף דמי השתתפות, כפי שהיה נהוג באותם ימים, שאם לא כן, חזקה על המועצה שהייתה מוציאה דרישות תשלום לקופת חולים כבר לפני שנים. הפליה ואכיפה בררנית. הנטל להוכיח חל על הרשות המקומית בחיוב יזום.
עבודות הפיתוח שבוצעו עובר למשלוח דרישות התשלום, אינן בגדר סלילה ותיעול כמשמען בחוק העזר, אלא מדובר בעבודות תחזוקה שאינן מקימות עילת חיוב בהיטל סלילה ותיעול.
קביעות בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. נקבע כי קופת חולים לא הציגה אפילו ראשית ראיה המעידה על כך ששילמה בעבר דמי השתתפות או תשלומי "חלף". הנטל להוכחת טענה מעין זו מוטל על הטוען לה, ואין מקום לקביעת "חזקה" לפיה המועצה גבתה בעבר דמי השתתפות או היטל.
קביעות בית המשפט העליון: תשלום דמי השתתפות אינו פוטר לחלוטין מתשלום היטל, אך מקום שבו כבר שולמו בגין הנכס דמי השתתפות, ניתן להצביע על שתי אפשרויות, בהתאם לנוסח חוק העזר הספציפי: האחת – פטור "מלא" במובן זה שאין לחייב את בעל הנכס פעם נוספת בגין אותו שטח קרקע ואותו שטח בנוי, אלא אך ורק בגין בנייה חדשה (קרי, עילת חיוב משלימה). השניה – פטור חלקי, כך שאין בתשלום דמי השתתפות בעבר כדי לפטור מהיטל, אך יש להתחשב בכך לצורך קביעת סכום ההיטל.
כאשר הרשות המקומית מנפיקה חיוב בהיטלי פיתוח עבור נכסים שמזה שנים מחוברים לתשתיות עירוניות או שחלף זמן רב מאז שבוצעו עבודות תשתית משמעותיות שניתן היה להנפיק בגינן דרישות חיוב לאורך השנים – אזי יש לפעול בשני שלבים. בשלב הראשון מוטל על הרשות המקומית הנטל להניח תשתית עובדתית הולמת לדרישת התשלום ולנמק את החלטתה לבקשת נישום החולק על דרישת התשלום. בשלב השני, ככל שהנישום עודנו חולק על דרישת החיוב שהוצאה ומתנהל הליך משפטי בין הצדדים, הנטל על הנישום להוכיח כי שילם בעבר דמי השתתפות או היטל בגין עבודות פיתוח רלוונטיות שבוצעו בגובל לנכס. הגישה הרווחת היא כי ראוי להתחשב בדמי ההשתתפות ששולמו לצורך התחשבנות במקרה של חיוב בהיטל סלילה, אך אין בכך כדי לשלול את עצם הטלת ההיטל.