חיוב מחסנים בארנונה בשטחה המוניציפאלי של עיריית תל אביב-יפו

בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, בעמ"נ 40029-07-16 נביאי נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נקבע כי מחסן שאינו משמש לשיווק, על אף שמשמש להפצה, יחויב לפי תעריף זול של מחסנים ואין בהפצה בלבד כדי לשלול את הסיווג לפי התעריף הזול.

פסק הדין בלם מדיניות שגויה ומתמשכת של עיריית תל אביב, לפיה מסרב מנהל הארנונה להעניק את הסיווג המצוי בצו הארנונה למחסני עסקים, בתעריף מופחת. בכך אפשר פסק הדין להפחית ארנונה לעסקים רבים.

תעריפי ארנונה תל אביב לסיווג "מחסנים" הינו רגרסיבי, באופן ש- 100 מ"ר ראשונים מחויבים לפי תעריף מש"מ (משרדים, שירותים ומסחר) ואילו מה- 101 מ"ר מחויב הנכס בתעריף נמוך יותר באופן משמעותי.

כדי לקבל את התעריף הקבוע לסיווג מחסנים עפ"י צו הארנונה יש לעמוד בתנאים הקבועים בהגדרת סיווג מחסנים. צו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו מונה ארבעה תנאים מצטברים:

א. לקוחות אינם מבקרים במחסן.

ב. המחסן אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת.

ג. המחסן אינו נמצא בקומה רצופה לעסק אותו הוא משרת.

ד. המחסן אינו משמש לשיווק והפצה.

ככלל, ועד לפני מתן פסק הדין, פרשנותו של מנהל הארנונה את התנאים הקבועים בצו הארנונה הייתה כה קיצונית עד כי בפועל כמעט כל בקשה למתן תעריף מוזל לשטח המשמש לאחסנה, נענתה בסירוב.

עובדות המקרה בעניין נביאי, המתוארות בפסק הדין, ממחישות את האבסורד.

החברה המתוארת בפסק הדין עוסקת בתחום האופנה ומפעילה מספר חנויות בארץ. משרדיה המרכזיים והמחסן הלוגיסטי של החברה ממוקמים ברח' קלישר 28 בתל אביב.

בקומה רביעית של הבניין מצויים משרדיה של החברה בגודל 111 מ"ר ובנוסף מחזיקה החברה בארבעה חללים המשמשים לאחסנה והמצויים בקומת הקרקע ובקומת המרתף של אותו בניין.

עיריית תל אביב חייבה את ארבעת החללים המשמשים לאחסנה לפי תעריף יקר של משרדים, שירותים ומסחר. בנוסף, חויבו שטחי האחסנה בחשבונות ארנונה נפרדים ומפוצלים, כאילו היו נכסים שונים, לפי הגדלים הבאים: 135 מ"ר; 137 מ"ר; 88 מ"ר ו- 64 מ"ר.

אפילו היו שטחי האחסנה בקומת המרתף ובקומת הקרקע מחויבים לפי סיווג "מחסנים" בתעריף נמוך, הרי שלאור הפיצול המדומה שעשתה עיריית תל אביב, לא היו נהנים בפועל בצורה אופטימלית מהתעריף השולי המופחת לשטחי אחסנה מעל 100 מ"ר ראשונים.

במסגרת הערעור המנהלי טענו המערערים, כי מדובר בנכס הומוגני המשמש כמחסן לוגיסטי. לאור התעריף הרגרסיבי הקבוע בצו הארנונה, יש לאחד את קבוצת המחסנים לכדי יחידת שומה אחת ולסווגם במשותף לפי סיווג "מחסנים" בתעריף נמוך יותר.

כבוד השופטת צילה צפת קיבלה את הערעור וקבעה:

פרשנות עיריית תל אביב לעניין התנאי הרביעי בצו הארנונה הדורש כי מהמחסן לא יתבצע "שיווק והפצה" הינה שגויה. מדובר בתנאים מצטברים ולא חלופיים. היינו שכדי שנכס לא יעמוד בתנאי צו הארנונה לסיווג מחסנים צריך שיתבצע ממנו גם שיווק וגם הפצה ואין די בהפצה בלבד כדי לשלול סיווג זה.

"אין לצפות כי הסחורה תאוחסן במחסן העסק עד סוף כל הימים כאבן שאין לה הופכין. תכליתו של כל מחסן מלאי בעסק לשמש בסופו של יום להפצת הסחורה המאוחסנת בו, בין שההפצה נעשית בתדירות גבוהה ובין בתדירות נמוכה. "

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאחד את המחסנים לכדי יחידת שומה אחת על מנת שייהנו מהתעריף הרגרסיבי השולי המופחת.

לפסק הדין השלכות משמעותיות לעניין תעריף חיוב הארנונה של מחסנים לוגיסטיים ומחסנים בכלל ברחבי שטחה המוניציפאלי של עיריית תל אביב – יפו.