פסק הדין בעניין קשת - האגודה למען הקשיש בתל אביב
בגיליון מספר 1382 סקרנו את פסק הדין בעניין קשת – האגודה למען הקשיש בתל אביב (להלן: "קשת"), המנהלת בית אבות הכולל אגף סיעודי ואגף לתשושי נפש, בשטח כולל של 7,778 מ"ר (להלן: "הנכס").
עד שנת 2020 סווג הנכס לצורכי ארנונה כ"בית אבות". עם זאת, מאחר שלקשת יש רישיון ממשרד הבריאות לניהול מוסד סיעודי גריאטרי, עיריית תל אביב-יפו (להלן: "העירייה") שינתה את סיווגו בשנת 2020 ל"מוסד סיעודי גריאטרי". סיווג זה מהווה תת-קטגוריה בצו הארנונה העירוני, תחת הסיווג הכללי של "בתי חולים". על פי הצו, מוסד בעל רישיון משרד הבריאות כמוסד סיעודי גריאטרי מחויב בתעריף ארנונה ספציפי בגין השטח הכלול ברישיון.
קשת הגישה השגה וערר על שינוי הסיווג, בטענה כי הנכס משמש בפועל כבית אבות. ועדת הערר לענייני ארנונה ציינה כי מבחינה עובדתית, השימוש בנכס קרוב יותר לבית אבות, אך דחתה את הערר בטענה כי לשון הצו ברורה – מוסד המחזיק ברישיון משרד הבריאות כמוסד סיעודי גריאטרי חייב בתעריף הרלוונטי.
בעקבות זאת, קשת ערערה לבית המשפט המחוזי (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) בתל אביב-יפו (להלן: "בית משפט קמא"). היא טענה כי הרישיון כשלעצמו אינו אמור להכתיב את סיווג הנכס. השופטת יעל בלכר קיבלה את הערעור וקבעה כי יש לסווג את הנכס כ"מגורים" ולא כמוסד סיעודי גריאטרי. בפסק דינה הבהירה שאין לקבוע כלל גורף שלפיו עצם קיומו של רישיון ממשרד הבריאות מספיק לצורך סיווג ארנונה, וכי יש לבחון את השימוש בפועל בנכס.
העירייה לא קיבלה את ההחלטה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. היא טענה כי בית משפט קמא שגה בקביעתו, משום שעל פי הצו יש להסתמך על סיווג הנכס בהתאם לרישיון בלבד.
השופטת יעל וילנר ציינה כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מהמקרה הפרטי. לדבריה, שאלות פרשנות של צו ארנונה מסוים אינן מצדיקות לרוב מתן רשות ערעור. לכן, נקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון נוסף, והיא נדחתה.
בהערת אגב, ציינה השופטת וילנר כי קיים קושי בטענת העירייה שלפיה די בקיומו של רישיון משרד הבריאות כדי לקבוע את סיווג הנכס. לדבריה, יש לבחון גם את השימוש שנעשה בפועל בנכס, שכן הרישיון לבדו אינו יכול להוות את הקריטריון הבלעדי לסיווג.
התוצאה: הבקשה נדחתה, והעירייה חויבה בהוצאות בסך 4,000 ש"ח