חיוב קרקע תפוסה בארנונה

כדי שקרקע תיחשב כ"קרקע תפוסה" ותחויב בארנונה, עליה לעמוד בשלושה תנאים מצטברים:

1. הקרקע אינה משמשת יחד עם בניין - הגדרת "בניין" כוללת גם את הקרקע שמשמשת כחצר או גינה של המבנה, אך לא מעבר לשטח שהוקצה לכך על ידי המועצה. קרקע שמחוברת למבנה אך אינה בשימוש צמוד לו נחשבת "קרקע תפוסה", כל עוד השימוש בה אינו מהווה חלק אינטגרלי מהבניין עצמו. לדוגמה, חניון או שטח רחב שמיועד לתחנה מרכזית אך לא משמש כחלק ישיר מהמבנה עצמו, ייחשב כקרקע תפוסה.
2. הקרקע אינה אדמה חקלאית - הקרקע לא תחשב כ"קרקע תפוסה" אם היא אדמת חקלאות. קרקע ששימושה לא מיועד לחקלאות, אלא למטרות עירוניות או עסקיות, תיחשב קרקע תפוסה. בהגדרת קרקע תפוסה יש להתייחס לפונקציות השונות של השימוש בה, ולא למעמד הרשום שלה בתוכנית בניין העיר.
3. הקרקע מוחזקת ומנוצלת בפועל - הקרקע צריכה להיות מוחזקת בפועל, ולא רק על פי הזכות המשפטית של בעלה. גם אם מדובר בקרקע שלא נעשה בה שימוש כלכלי מידי, עצם החזקתה בפועל תביא לכך שהיא תיחשב כ"קרקע תפוסה". אם הקרקע גודרה ולא נעשה בה שימוש, אין להטיל עליה ארנונה.

בנוסף, יש להבין שהשימוש בקרקע חייב להיות בעל תועלת כלכלית. קרקע שעיקר השימוש בה הוא לא למטרות כלכליות, כמו קרקע שהוקצתה לשימוש ביטחוני בלבד, לא תיחשב כקרקע תפוסה. כמו כן, אם הקרקע משמשת למטרות חניה או אחסנה, היא תיחשב כ"קרקע תפוסה", בעוד שקרקע שעיקר השימוש בה הוא חקלאי, לא תחויב בארנונה.

בסופו של דבר, יש לבצע הבחנה בין קרקע שמחזיקים בה לצורכי פעילות כלכלית לבין קרקע שמשמשת למטרות אחרות או שלא נעשה בה שימוש ממשי.

לאחרונה החלו רשויות מקומיות לחייב שטחי התארגנות לבנייה בארנונה, כקרקע תפוסה, חיובים אלו נתונים לביקורת שיפוטית ומומלץ ליצור קשר עם משרד עורך דין ארנונה ולהתייעץ בנושא.